Peter Forsskal: Thoughts on Civil Liberty
 
The Text
 
 
  << English
   
 

מחשבות על חירות אזרחית

 
Translator: Natalie Lantz, Editor: Sivanit Rubinstein
 

א. ככל שירבה אדם לחיות על פי נטיות לבו כך יהא חופשי יותר. על כן מעבר לחיים עצמם, אין דבר יקר לאדם מחירותו. אין ישות רציונלית שתוותר עליה או תגביל אותה אלא אם כן כוח מרושע יכפה עליה לעשות זאת באלימות או באמצעי הפחדה.

ב. רווח משמעותי כל כך לאדם אינו מצריך תנאים מגבילים במקום שבו כולם אוהבים צדק. אולם לעתים אנו נכנעים לעוונות ולעוולות. לפיכך ראוי כי גבולות ייקבעו עבורנו, החירות תיפטר מהחלק הפוגעני שבה, עד שתיוותר אותה מידה של חירות, בהתאם לרצונו הפנימי של אדם, יכולתו להועיל לאחרים ולעצמו ולא להזיק לאיש.

ג. כאשר נושא זה מוסכם על כל פרט בחברה, אזי מתקיימת חירות אזרחית אמיתית. משמע, אין מונעים מאיש לעשות את מה שנאות בעיניו ומועיל לקהילה. כמו כן כל אדם הגון יכול לחיות בבטחה, לציית למצפונו, להשתמש ברכושו, ולתרום לרווחת החברה שבה הוא חי.

ד. הסכנה הגדלה ביותר לחירות נשקפת תמיד מצד החזקים ביותר במדינה מתוקף מעמדם, קניינם או עושרם. לא זו בלבד שהם יכולים לנצל בקלות את הכוח שבידיהם אלא הם יכולים גם להרחיב באופן קבוע את זכויותיהם ואת כוחם, כך שהתושבים האחרים צריכים לחשוש מפניהם יותר ויותר.

ה. חירות מוחלטת בחברה מסוימת אינה מהווה רשת ביטחון לנתיניה מפני אלימותו של השליט. אכן זהו צעד גדול מאוד לקראת אושר כללי. עם זאת, הנתינים עלולים לרדות זה בזה. נוסף על כך, ברפובליקות רבות שמתגאות בקדושתה של החירות, כמו פולין ואיטליה, רוב בני האדם הם בכל זאת עבדים של רמי הדרג.

ו. אם נשאל מהו הכוח העליון שעלול לסכן מדינה יותר מכל – כוחו של השליט או כוחם של האזרחים – אני מאמין שהשני הוא בלתי נסבל במידה רבה יותר אך הראשון הוא חשוך מרפא במידה רבה יותר, ולכן יש להימנע ולהירתע ממנו. מכיוון שאם הראשון לא יסולק, השני לעולם לא יסולק. בשם האוטוקרטים ובשם סמכותם, לעתים קרובות מופעל כוח רב מצד נתינים רשעים שאינם ראויים לחסדיהם של הממונים עליהם אך הם נהנים מהם ומוגנים על ידיהם. כמו כן, קשה יותר לתקן את תוצאות אלימותם של שליטים חזקים. אמונה מופרזת בקדושתם של המוכתרים, מצליחה להגן גם על הריבונים הבלתי הוגנים ביותר. רבים סבורים כי לא ייתכן אדם שנמצא במקום מורם כל כך מאחרים, שנמצא קרוב כל כך לאלוהות. מלכי ברבריה הקדושים, לכאורה, משחקים בחייהם של נתיניהם מבלי להיענש. מי שאינם חלק מחבר המושבעים באנגליה הופכים חוסר נאמנות למשפחת מלוכה לא נאמנה, לשאלה מצפונית. אין צורך להרחיק לכת כדי למצוא דוגמאות נוספות. שבדיה שהייתה ריקה מגברים, אספקה וכסף בתקופת מלחמותיו של המלך קרל ה-12, סירבה להאמין שהגיבור הקשוח הזה הורס מדינתו, אלא מגן עליה. לפיכך לא תמיד מבחינים הנתינים בחוסר הצדק של שליטם, ואם הם מודעים לו, הם אינם מסוגלים להשתחרר ממנו ביתר קלות. בעת הצורך, השליטים שומרים לבדם על זכויות היתר שלהם, והם לבדם שולטים בכל. התועלת והעוצמה של כל המדינה מתרכזות באדם אחד ויחיד. אך כאשר חלק מהנתינים מדוכאים על ידי אחרים, כולם מבחינים בחוסר ההגינות הזה ; וכאשר אחדים משתמשים בכוחם בצורה בלתי הולמת, ההמון יגבר בקלות רבה יותר עליהם ועל כוונותיהם. לכן כבוד הציבור וכוחו לא מספקים להם די ביטחון. ההגנה היחידה שלהם היא הסתרת העוול שהם עושים. אך אם כל אחד רשאי להתבטא בכתב בפומבי על דברים שנעשים בניגוד לטובת הציבור, לא ניתן להסתיר את העוול לאורך זמן. 

ז. לפיכך, החיים והכוח של החירות האזרחית מבוססים על שלטון מוגבל וחופש בלתי מוגבל של המילה הכתובה. זאת בתנאי שכתיבה פוגענית, המחללת את שם האל, פוגעת באנשים פרטיים או מסיתה לעבירות גלויות באופן ברור, גוררת בעקבותיה עונש חמור.

ח. התגלויות אלוהיות, חוקי יסוד מלומדים וכבודם של אנשים פרטיים לא יינזקו כתוצאה מחופש ביטוי מעין זה. זאת מכיוון שהאמת תמיד מנצחת כאשר הכחשתה וההגנה עליה מתאפשרות במידה שווה.

ט. נהפוך הוא, החופש של המילה הכתובה מפתח ידע ברמה הגבוהה ביותר, מבטל את כל החוקים הפוגעניים, מגביל את העוולות של כל הגורמים הרשמיים ומשמש אמצעי ההגנה הבטוח ביותר של השלטון במדינה חופשית. זאת מכיוון שהוא גורם לעם להתאהב בסגנון השלטון. כך באנגליה, מחד גיסא, איננו שומעים על כוונות זדוניות נגד חוקי יסוד מבוססים לעתים קרובות. ואף על פי כן, אפשר למנוע שם אי סדר ציבורי בשלב מוקדם באמצעות הבעה חופשית של חוסר שביעות רצון ציבורית. מאידך גיסא, במדינה שאינה זרה לנו, ראינו דוגמה מובהקת לחלוקה לא שוויונית של חופש המוגנת על ידי כוח ושנאה, שבעקבותיה אנשים מיהרו לנקוט באלימות ובצעדים נואשים; זאת מכיוון שמי שיש בידו מעט מדי יעדיף לאבד הכול מאשר לראות את החירות החברתית, ואת חירותו שלו, נתלשות על ידי עמיתיו וחבריו האזרחים ללא קנאה ונקמה. מאחר שמי שאינו מסתכן בהפסד גדול, יסכן את מה שיש לו, במקרה שהוא יכול לגרום לאויביו ולמי שגורמים לו סבל, הפסד גדול. תופעה זו אינה ראויה להערצה אך נפוצה. אשר על כן, חירות חייבת להישמר באמצעות חירות. כפייה ודיכוי של הממורמרים מעמידים אותה בסכנה מוחלטת, בין אם יש סיבה להתמרמרות ובין אם לאו. ממשלה נבונה תעדיף לתת לעם להביע את אי שביעות רצונו באמצעות עטים ולא באמצעות רובים. זאת על מנת לתרום להשכלתו מצד אחד, ולמנוע התקוממות ואי סדר ולהביא לפיוס מהצד האחר.

י. בסעיף ג צוין כי חירות אזרחית מביאה לידי כך שכל אדם הגון יכול לחיות בבטחה, לציית לצו מצפונו, להשתמש ברכושו ולתרום לרווחת החברה שבה הוא חי. אסביר בקצרה כל אחת מהנקודות הללו. החוק מגן על חיינו במידה רבה מכוח ההצהרה כי איש אינו יכול לחלל את גופו ואת בריאותו של אדם הגון מבלי להיענש על מעשהו. עם זאת, יש להקשיב לתובעים וליישם פסקי דין של שופטים, גם אם הנאשם לא ביצע כל עבֵרה. מכיוון שחברה אינה יכולה להתקיים ללא בתי משפט, ושופטים אינם תמיד הוגנים. שנאה ולהט בלתי מרוסנים משיגים לעתים אף את האזרחים התמימים ביותר. אין סכנה גדולה מזו, לחייו של אדם ולמוניטין שלו כאחד. ואז, אי אפשר עוד לשנות זאת, או לחלופין, חופש הפרט להגן על עצמו בפומבי, עשוי להרגיע את חרון ההמון ולהרתיע שופטים ממניפולציות. גם אם לא ניתן להשיג זאת, הפיצוי ההולם ביותר לעוול שכזה הוא האפשרות של האסיר האומלל להוכיח לבני ארצו, כמו באנגליה, שהוא חף מפשע במותו.

יא. לעתים קרובות, מצפון יכול להתבסס על דעות שקריות שאינן נסבלות כלל ועיקר, אם מטרתן היחידה היא להרוס את החברה ואת העם, כדוגמת החוקים הכוזבים של הישועים. עם זאת, מי שבדרך כלל נראים מסוכנים בשל העדר מצפון, עשויים להיות אזרחים טובים אילו החברה אך תצליח להסתגל לאשליותיהם. המנוניטים מתנזרים משבועה אך אפשר לסמוך בבטחה על ה"כן" וה"לא" שלהם. את מרביתם אי אפשר לשכנע לתקוף את האויב אך הם תורמים ברצון כסף כדי לתמוך בחיילים. ההבדלים הללו בין דתות יכולים להתקיים מבלי לפגוע באחדות האזרחית שממנה נהנים בני המזל, ולהביא לשגשוגה המהיר של פנסילבניה. במסגרת החירות עצמה, אשליות דתיות יפנו, בסופו של דבר, את הדרך לכוחה של האמת ויפחתו, ואילו באמצעות רדיפה הן יסיתו, לעתים קרובות, לקנאות מטופשת שתגרום להתפשטות של אלימות כמו אש בשדה קוצים. בסופו של דבר, מאחר שאין מקום שבו כולם יכולים לחיות נטולי אשליות, אין זה משנה אם הם נכשלו בגלוי כמו באנגליה, או אם הם צבועים כמו במקומות אחרים.

יב. אנשים הם בעלי רכוש, הן מתוקף היותם אזרחי המדינה והן פרטים. עם הסוג הראשון נמנים הכנסה ציבורית וכל מה שנרכש באמצעותה וכן שירותים לטובת הציבור. הסוג השני כולל רכוש שנמצא בבעלות הפרט. החוק אמור להגן על שניהם מפני אלימות ושימוש לרעה. על כל תושב לקחת חלק סביר בנטל ובתועלת הציבוריים. ומכיוון שהחברה משותפת, גם החירות אמורה להיות כזאת. לפיכך, המסים שכל אזרח משלם אינם אמורים להיות נטל גדול מדי, אלא כל אחד יתרום לקופה הציבורית על פי הכנסתו. יתר על כן, לא תישלל מאדם התקווה להשיג משרות ציבוריות ועמדות מכובדות שלהן הוא ראוי.

יג. אילו לכל משרה ציבורית נדרשו מבחנים מתאימים; אילו מי שעברו מבחן שכזה היו מתקדמים לדרגה גבוהה יותר רק בהתאם לפרק הזמן שבו כיהנו בתפקידם הקודם; ואילו ההזדמנות הראשונה ניתנה למי שהוכיח ראשון את מיומנותו; תפקידים שונים לא היו מגיעים לידיים לא ראויות, והדרכים הבטוחות לקידום היו התמדה ומיומנות ולא מעמד משפחתי, כסף ופטרונים.
  
יד. אין מבחנים פשוטים ואמינים יותר מאשר בדיקת הידע והניסיון המעשי הנדרשים לתפקיד. אנו עושים שימוש במעין אלה עבור אנשי כמורה, וכל הפקידים הממשלתיים בסין עוברים אותם. לפיכך יש לקבוע בעבור כל תפקיד ידע מסוים, ספרים מסוימים, הכשרה מסוימת ומשימות שעליהן יש לתת דין וחשבון ציבורי.
 
טו. מותר בהחלט להשתמש ברכושו של אדם לטובתו שלו ולטובת החברה. עם זאת, לא כל אחד יכול לרכוש בקלות, נכס כלשהו לתועלת החברה. איש אינו יכול לרכוש קרקע בכל מקום שירצה, בין אם באמצעות עבודה או באמצעות תשלום, אף שרבים מחזיקים בבעלותם חלקה גדולה יותר מזו שהם מעבדים, וחלק גדול ממנה על חשבון טובת ציבור. לפיכך, חוקים כמו אלה שמשה ציווה לעברים על חלקת אדמה צנועה ונצחית לכל משפחה (ספר ויקרא, כה: יג-טו, כג, כד, מ, ו-מא) או חוקי ליקיניוס לרומאים על 500 יוגרה (257 1/7 tunnland ), משרתים היטב הן את עידוד עבודת האדמה והן את איזון זכויותיהם של התושבים.

טז. אין דבר השייך לנו יותר מכוחות הגוף והנפש שלנו. לכן אין דבר הגיוני יותר מהאפשרות להתפרנס באמצעותם בצורה מכובדת, לתרגל מיומנויות שימושיות וליישם ידע. האפשרות להתפרנס באופן חופשי מחקלאות וייצור, ממלאכה, מסחר ולמידה, צריכה להיות פתוחה לכל, עד שהכמות פוגעת בחברה.

יז. פועלים חרוצים מגורשים מאזורים כפריים, כיוון שהחוק לא מקנה הגנה למי שחיים בכפריים ובבקתות, ושלרוע מזלם לא הוקצתה להם כל חלקת אדמה, אלא אם כן הם מוגבלים וקשישים תשושים. לכן ברגע שהם רוצים להתחקות אחר הדחף הבסיסי הטבעי לחירות ולעצמאות, עליהם להימלט לערים, שם הם יכולים בהחלט לחיות על פי גחמותיהם או לעסוק בעבודה שאיננה תובענית. מכל מקום, כפי שנהוג באנגליה ובגרמניה, כל אחד, גם אם הוא גר באזור הכפר, יכול להיות אדון לביתו, פועלים רבים נשארים במקום הולדתם, מתרבים, עוסקים במשלחי יד מועילים, מועסקים כשכירים בחוות, וכל זה עדיף על הבחירה בחיים עירוניים, חיי רווקות, ראוותנות ובטלנות, על מנת לשמר את השפע של העשירים, להתגודד סביב כרכרות של בני אצולה, להרוג זמן בשינה ובמעשי זימה, ולהיות נטל על עצמם ועל מדינתם.

יח. לקידום מיומנויותיהם וחירותם, בתי ספר ציבוריים שבהם יכול אדם להתחנך בקצב שההתמדה וההבנה העצמית שלו מאפשרים, ילמדו את כל סוגי האמנות והאומנות, כך שכל אחד יוכר באופן מיידי כאדון חופשי בתחום הבנתו. אולם מבחינה כמותית, המקצועות ייקבעו על פי הצורך והתועלת לחברה.

יט. בניגוד לכך, הגילדות הסגורות שלנו ותהליכי ההכשרה הם אמצעי נהדר להזנת עצלנות, כפייה, מחסור באנשים, זימה, עוני ובזבוז זמן.

כ. אפילו האמנויות החופשיות כביכול אינן חופשיות בשבדיה. במקומות אחרים הן ראויות יותר לשמן. בגרמניה, כל אדם רשאי ללמד אחרים בפומבי את כל מה שהוא עצמו למד. יתר על כן, על אדם להימנע מלכתחילה מלמידה עיקרית מספרים או לא להימנע בהמשך מלהרוויח את לחמו בעבודה הבלתי מזיקה ביותר.

כא. לסיכום, זוהי זכות חשובה בחברה חופשית, להיות רשאי לתרום באופן חופשי לרווחת החברה. עם זאת, אם זה אכן יקרה, הנושאים החברתיים חייבים להיות ידועים לכל, וכמו כן כל אחד רשאי יהיה להביע את דעתו בחופשיות. במקום שאלה נעדרים אין לחירות כל ערך. מחד גיסא, רצוי כי ענייני מלחמה ומשאים ומתנים עם גורמים זרים יוסוו לזמן מה ולא יפורסמו ברבים, אך לא על חשבון אזרחים ראויים אלא מפני אויבים. לעומת זאת, אין להסוות מעיני התושבים נושאים לעתות שלום וכל מה שנוגע לענייני רווחה מקומיים. ולא, זרים המבקשים לפגוע במדינה יגלו את כל סודותיה באמצעות שליחים וכספים, אך תושבי המדינה אשר בתנאים אידיאליים יכלו להשיא עצה מועילה, יתגלו כבורים ברוב הנושאים. מאידך גיסא, כאשר ענייני המדינה ידועים לכל, אזרחים ערנים יכולים להבחין מה מועיל ומה מזיק, ובמקום שבו קיים חופש למילה הכתובה, לחשוף זאת בפני כל. רק אז יכולים להתקיים דיונים ציבוריים המנווטים על ידי אמת ואהבה למולדת, שבשגשוגה המשותף כולנו תלויים.

אלוהים הנעלה, השומר על אושרו של האדם, חזק את החירות השבדית שלנו
ושמר אותה לנצח נצחים!

   
   
 
© בדיקת התרגום: נועה לדרמן